1. את נאום בר־אילן של ראש הממשלה ראיתי בטלביזיה בבית־מרזח שכונתי. או אולי זה היה נאום אחר, מי יודע. ממילא אני זוכר מהיום ההוא לא את מה ששודר בטלביזיה, אלא בעיקר את האיש הזקן שהתיישב לידי והודיע לי שסטארופראמן זו בדיקה עם רגישות 89% וסגוליות 67% לאיתור גײז, במילים האלה ממש. ואני, עם כל השנים שלי בעולם ועם כל החלק הנכבד מתוכן שעבר בבתי מרזח, בכל זאת נאלצתי גם להרים גבה וגם להשתעל שלוש פעמים, מחמת הקדמת קנה לוושט.
אני רואה שאתה מתקשה להתמודד עם האמת, אמר הזקן. ואני הכחשתי, גם שזו האמת וגם שאני מתקשה להתמודד איתה. בסך הכול הופתעתי מהישירות שלו, ולא יותר. אבל הזקן הרגיע אותי ואמר שזה בסדר, כולם מתקשים. בגלל זה אין לו עבודה והוא צריך לשבת בפאבים כל היום.
מה אתה עושה, שאלתי.
אני שותה, הוא ענה. שזה הגיוני — כי זה מה שעושים בבתי מרזח.
הבהרתי לו שאני מתכוון למשלח היד שלו. והוא הסביר לי בחזרה שהוא שוטה, בטי״ת. כלומר — בגמלאות. ולא סתם שוטה, אלא השוטה של המלך ליר בכבודו ובעצמו!
נו — הזמנתי אותו לסיבוב של משקה חריף. מה עוד אפשר לעשות במצב כזה. Continue reading »